איזבל מרנט מניות יום בחיי – מעצב אופנה יומי של שגרה

07:00. אני משתמש באזעקה של בעלי [מעצב אביזרים ג’רום דרייפוס], אבל אנחנו כמעט לא צריכים שום שעון להתעורר – יש לנו טיימרים פנימיים. הדבר הראשון שאני עושה זה להרתיח מים לתה שלי. עכשיו אני חשה צ’אי עם חלב אורז. לפעמים אני נכנס לקפה, אבל הטעם שלי משתנה; אני לא מאוד נאמן.

7:10 א. אני מעיר את בני בן ה -11, טל, ומרים את בגדיו. אם אשאיר לו אותו, הוא ילבש רק ריצות. הוא אוהב את הסווטשירטים ואת הסוודרים משיתוף הפעולה שלי ב- H & M, ואם הסוודרים של בעלי מתכווצים הם הולכים לטאל – יש לו מאה סוודרים של קום דה גרסון עם לוגו לב קטן.

7:15 א. אני תמיד לובשת את אותו הדבר כי במהלך היום אני משנה 10 או 15 פעמים, מנסה על הבגדים עבור האוספים שלי. יש לי מודל בכושר, אבל אני אוהב לנסות על הבגדים הראשון. יש לי נעליים שטוחות, זוג ג’ינס צמוד, סוודר קשמיר ומעיל. אני נושאת שקית עור וזמש מהאוסף הישן, עם שפתון אדום בפנים – תמיד מסקרה של שאנל-לוריאל מיליון מלקות, ודגימות של קרם פנים ושאנל מס ’19 בושם.

7:30 בבוקר. במהלך השבוע אני נוהג את הקטנוע שלי אל בריכת השחייה בסנט-ז’רמן בכל בוקר. אני צריך את זה כדי לנשום כדי להתמודד עם הימים מלחיץ שלי. זה בריכה מתחילת המאה שעברה. אני אוהב שאתה מקבל משלך בקתה, אז אתה לא צריך להיכנס לחדר ההלבשה. אני לובש אחד אדידס, ואני לעתים קרובות להשתמש סנפירים קטנים לעשות בערך 35 הקפות.

8:30 בבוקר. אני כמעט אף פעם לא מתרחצת בבית, תמיד בבריכה. אני משתמש בסבון לבנדר וולדה, ושמפו מרוקאנויל ושמן שיער, כי הבריכה עושה את השיער שלי יבש. אני תמיד לקשור אותו; אין לי שיער נחמד מאוד – הוא דק למדי – ואני לא מרגיש נוח שיש לי את זה בפנים. יש לי הרבה שערות אפורות, ואני פשוט משאיר אותן. אין לי זמן ללכת למספרה, ואני חושש שאני לא אהיה עצמי יותר אם אעשה זאת.

8:40 א. אני עוצר ליד מיץ בר ומקבל מיץ גזר וג’ינג’ר. תמיד יש לך שיזוף טוב כאשר אתה שותה מיץ גזר.

8:45 א. כשאני מגיע למשרד, יש לי קפה שחור בסגנון אמריקני, לא אספרסו. זה יותר כמו ספל גדול של קפה מימי. זה לא צרפתי מאוד. ואז אני בודק את הדואר האלקטרוני שלי ואת המכתבים, לארגן את לוח הזמנים שלי ואת בקשות לראיון, ולענות על שאלות מהצוות שלי.

10:00. אני מתחיל לעבוד על העיצובים שלי ולעשות אביזרי. הסטודיו שלי הוא שטח גדול ופתוח עם תקרות גבוהות. כולנו עבדנו יחד הרבה זמן, אז זה די שליו ונעים.

13:00. כולם יוצאים לארוחת צהריים, אבל רוב הזמן אני עושה ראיונות או פגישות. אם לא, אני נשאר במשרד ויש לי מזון נמסר: yakitori או כריכים או אוכל סיני או יפני, לפעמים בגט עם חזיר חמאה, ועוד קפה. אני חושב שאני שותה ארבעה ביום, כל מימי. אני אוכל בערך 15 דקות, ואז לעשות דברים כמו מחקר או בחירת צבעים. אני תמיד מוקף אנשים, אז אני צריך להיות לבד ולאפס את המוח שלי, אתה יודע?

14:00. צוות העיצוב שלי חוזר, ואנחנו מתחילים שוב עם אביזרי או הדפסים. אני תמיד לובשת מכנסי ג’ינס או מכנסי עור, כי אני על הברכיים שלי מצמיד הרבה דברים, אז אני לא הולכת ללבוש שמלה יפה. אני לובשת דברים רגילים מאוד, נוחים. ואני שותה מים, הרבה פרייה, אני חייב לומר. אחר הצהריים, אחרי הקפה הרביעי שלי, אני מאוד לתוך זה. אני מגלגל את הסיגריות שלי כדי לנסות לעשן פחות, אבל אני עדיין מעשן הרבה.

7:00 בערב. אני מנגן מוזיקה אחרי שכולם עוזבים – כן יאהס, לו דוויון, פי.ג’יי הארווי, ארקייד פייר והקופים הארקטיים, או שאני מקשיב לרב ראפ כמו רון דמ. אם אני לבד, אני מקשיב לזה ממש חזק – אני אוהב את האנרגיה. כשאני עובדת אני לא רעבה מאוד, כי אני נכנסת למהירות הכל, ואני לא ממש נהנית לאכול כשאני מדוכאת. זה לא הרגל טוב, אבל בלילה כשאני מגיע הביתה הוא כאשר אני באמת אוכל.

8:00 בערב. או בעלי או אני הולכים הביתה מוקדם כדי להיות עם הבן שלי. ימי שלישי וחמישי הם ימים שלי כדי לעזור לו עם שיעורי הבית שלו ולאכול את ארוחת הערב איתו. אני אף פעם לא אכלתי ארוחת ערב עם בעלי במהלך השבוע; אנחנו מתחילים להיפגש שוב ביום שישי. אני אוהבת לבשל, ​​אבל אני באה הביתה מאוחר מדי, אז האומנת מכינה מתכונים שלימדתי אותה. אני אוהב דברים איכותיים. תמיד יש לנו סלט עם בשר, דגים או עוף. בחורף, לעתים קרובות יש לנו מרק ירקות סלק, כרוב וגזר הם אף פעם לא רחוק. אף אחד מאיתנו לא נכנס לקינוח, ואני אף פעם לא שותה במהלך השבוע – בסופי השבוע, כן. אנו חיים בלופט בעל תקרות גבוהות; זה מינימליסטי אבל חם. אני אוהב את הדברים הנכונים, אבל לא יותר מדי. אנחנו אוהבים מעצבים משנות החמישים, אמריקאים וצרפתים, כמו איימסס ושרלוט פריאן וז’אן פרויב, ואני אוספת בובות קאצ’ינה עתיקות של אינדיאנים אמריקאיות שאני מקבל משווקי הפשפשים וגלריות.

10:00 פ. הכנסתי את טל למיטה וקראנו את הספרים שיש לו לבית הספר. כשבעלי מגיע הביתה, אנחנו משוחחים וצופים בטלוויזיה – תמיד אותה תוכנית חדשות. זה עוזר לי לרוקן את הראש. קראתי את העיתון רק בסופי שבוע: לה מונדו קורייר אינטרנשיונל. רק לעתים רחוקות קראתי ספרים במשך השבוע כי אני עייף מדי. אני אוהב [Haruki] Murakami, ספרים חברתיים וכלכליים, ואלה על אדריכלות ואמנות. אני רע מאוד עם המדיה החברתית והאינטרנט. יש לי חתול בשם מארג ‘, כמו מארג’ סימפסון. בני נתן לה את השם. היא אוהבת את בעלי, לא ממש אני. טל יש גם שני דגים. מארג’ והדגים מסתדרים יפה מאוד – זה די מצחיק. היא אוהבת לשתות את המים מן הדגים, והדגים עולים וכמעט מנשקים את אפה. יש לנו בקתה בת שני חדרים ביער שאנחנו הולכים בסופי שבוע כאשר מזג האוויר אינו קר מדי – אין חשמל או מים. יש לנו אוהל צבאי ענק שבו האורחים יכולים להישאר. אין לי עוד מכונית בפאריס, רק פולקסוואגן ישנה שאני שומרת בתחנת הרכבת בכפר. יש לנו חברים לבוא וברביקיו, וזה על ידי נהר, אז אנחנו שוחים הרבה, קיאק, לשחק בדמינטון, וללכת על טרמפולינה. אני פשוט קופצת, עושה דברים מטופשים. אני לא אקרובטי מאוד. יש לנו הרבה חיות פראיות – איילים, שועלים וחזירי בר שמפריעים לגינה. אני אוהב גינון ולעיתים קרובות להחליף צמחים עם המשפחה שלי. אני גם אוהבת ריתוך – קנינו מקום חדש שיהיה סדנה לריתוך וקרמיקה ועשיית רהיטים. אם נישאר בפאריס בסוף השבוע, נלך לגלריות לאמנות ולשווקי פשפשים ויש לנו ארוחת ערב וארוחת ערב עם חברים. ביום שישי שעבר ראינו את תערוכת אולאפור אליאסון המדהימה. אני אוהבת קולנוע, אבל קשה לתזמן אותו. ראיתי לאחרונה ג’אנגו ללא מעצורים, ואני אוהבת את ג’ים ג’ארמוש, את וים ונדרס ואת פליני.

11:00 בלילה. אכילה רבה עוזרת לי להירגע בסוף היום – זה ממלא את הבטן שלי, ואז אני נשבר. כשאני מסתכל על דברים מטופשים בטלוויזיה, אני נרדם ככה. אחרת, המוח שלי פשוט רץ כמו גיהנום. אני יכול להסתכל הקול או טלוויזיה מציאותית או סרט תיעודי טוב. אני משתמש בסדינים צבעוניים, ואני עשיתי את השולחן וכמה קופסאות עץ קטנות בחדרי.

12:00 א. הבן שלי בדרך כלל רוצה את החתול לישון איתו, אבל בבוקר היא נכנסת לחדר שלנו מתחיל ללעוס על בעלי. רוב הזמן אני ישן כמו תינוק, אבל כשאני לחוץ עם האוסף אני מתעורר במהלך הלילה. אני מנסה להירדם שוב כשאני חושב על דברים יפים – הבקתה שלי, החגים – כדי למחוק ממוחי את כל הבעיות שאני יודע שאני לא אפתור במיטתי. אני מרגיע את עצמי כשאני חושב שיש לי מזל שיש לי בעל נחמד ובן נחמד. אין לי על מה להתלונן.